התקשרות מפוחדת-נמנעת

שבוע אחד אתם מאוהבים עמוקות, מתקשרים כל הזמן. השבוע הבא אתם מתרחקים, מרגישים חנוקים. בן/בת הזוג מבולבלים. גם אתם.

אתם רוצים להיות קרובים אבל ככל שאתם מתקרבים יותר, כך אתם מפחדים יותר. האדם שאתם הכי אוהבים הוא גם האדם שאתם הכי רוצים לברוח ממנו.

התחלות נלהבות, קונפליקטים דרמטיים, סופים כואבים. היסטוריית מערכות היחסים שלכם נראית כדפוס של אינטנסיביות ואחריה חבלה.

"האם אני אוהב אותו או לא?" "להישאר או ללכת?" אתם באמת לא יודעים כי גם קרבה וגם מרחק מרגישים מאיימים.

כשהדברים הולכים טוב, אתם מרגישים חרדה בהמתנה שמשהו ישתבש. אתם עלולים לחפש ריבים, לבחון את בן/בת הזוג, או ליצור משברים כדי להחזיר תחושת שליטה.

התקשרות מפוחדת-נמנעת (מבולבלת) מתפתחת בדרך כלל כשהמטפל העיקרי היה גם מקור הנחמה וגם מקור הפחד. זה יכול לנבוע מהתעללות, הזנחה, מחלת נפש הורית, התמכרות, או טראומה הורית לא פתורה. הילד לא יכול לפתח אסטרטגיה עקבית, פנייה למטפל לנחמה היא בו-זמנית הפתרון והאיום.

זה המאתגר ביותר כי חסרה לו אסטרטגיה עקבית. אנשים חרדים מחפשים קרבה; נמנעים מחפשים מרחק. מפוחדים-נמנעים מתחלפים בין השניים, ויוצרים כאוס פנימי. עם זאת, "הגרוע ביותר" אינו המסגור הנכון, זו הסתגלות הישרדותית מהילדות שניתן לרפא עם התמיכה הנכונה.

כן, אם כי זה בדרך כלל דורש עזרה מקצועית (טיפול מבוסס טראומה). EMDR, IFS (מערכות משפחה פנימיות), וחוויה סומטית מראים תוצאות חזקות. התהליך כולל: עיבוד טראומת ילדות, למידת ויסות רגשי, פיתוח נרטיב יחסים קוהרנטי, וחוויית ביטחון עקבי בטיפול ובמערכות יחסים. זהו סגנון ההתקשרות הקשה ביותר לשינוי אך אפשרי לחלוטין.