נקודת מבט של זקן והתגברות

ודעת זקן היא השלב העמוק ביותר של התפתחות רגשית ופסיכולוגית. זה מאופיין על ידי: קבלה מלאה של מציאות כפי שהיא (לא כפי שאתה מבוקש), נוחות מלאה עם התמותה וחוסר קביעות, הבחנה ברורה על מה בעצם חומרים, ונוכחות שמשנעות אחרים פשוט על ידי כישוריך. זקנים בשרדו מספיק כדי לדעת שרוב החששות עובר, רוב הכאב משתנה, ומה שנעיל הוא אהבה וקשר.

לא. גיל עוזר, אך הוא לא נדרש. כמה אנשים מתפתחים ודעת זקן בשנות השישים שלהם; אחרים חיים לתשעים ולא מגעים לעולם. זה בא מחוויה חיה, התבוננות חוזרת, רצון ללמוד מקושי, ושחרור הדרגתי של הגנה עצמית. בן עשרים שחה סבול, למד, ואשתוקד עשוי להופיע ודעת זקן בתחומים ספציפיים.

נקודת מבט חוכמה מבינה דפוסים ותצפיות ארוכות; נקודת מבט זקן שיזוזה מעבר לצורך להבין. אנשים חכמים עדיין שואלים "איך אני צריך לחיות?"; אנשים זקנים חיו דרך התשובה, הם יודעים: עם אהבה, שלמות, נוכחות, וקבלה. ודעת זקן היא פחות קונספטואלית ויותר מגולם; אתה מרגיש את ההשגחה של דברים מתרגול ארוך.

זה האתגר בפועל של שנות זקן: גבול פיזיקלי יורד אך ודעתך יכולה להעמיק. נתיבים: מנטורשיפ הופך חשוב יותר כפי שתרומה פיזית יורדת; עבודה פנימית (פרקטיקה רוחנית, התבוננות) הופכת מרכזית יותר; נוכחות עם אחרים הופכת תרומה ראשונה שלך. כמה זקנים גוללים את השפעה העמוקה ביותר שלהם בשנות השבעים והשמונים שלהם כי בסוף יש זמן לדברים שחומרים.

תרבות פרודוקטיביות לא מעריכה ודעת זקן, היא מעריכה תפוקה כלכלית. אבל תרבויות שהערכות זקנים מכירות שנוכחותך, חוכמה, ואהבה הן תרומות. קבע מדדים משלך: האם אני נוכח? האם אני מציע יציבות? האם אני עדיין לומד? האם אני תרומה למשפחה וקהילה בדרכים שחומרים לי? אלה הם מדדי זקן של הצלחה.

הצריבה ודעת זקן נראות דומות מבחוץ אך מרגישות שונות בתוך. הצריבה כוללת: כעס, ציניות, היסגרות מדברים אתה אכפת. קבלה זקן כוללת: שלום, בהירות, עוסקות עם מה בעצם חומרים. אם אתה לא בטוח: נסה נסיגה התלבטות, שמע לטיפל, בילה זמן בטבע ללא סדר יום. ודעת זקן חווה כהקלה; צריבה חווה כהפסד.